12 סרטים שנכשלו בקופות והפכו ליצירות מופת
בעולם ההוליוודי, שבוע הבכורה קובע הכל: סרט שלא מילא אולמות בסוף השבוע הראשון שלו מסומן מהר מאוד ככישלון ונשכח. אבל לפעמים הקהל פשוט לא היה מוכן.
חלק מהסרטים האהובים ביותר אי פעם התרסקו בקופות, ספגו ביקורות פושרות, ורק אחרי שנים, בזכות הווידאו, הטלוויזיה והסטרימינג, קיבלו את מעמד הקאלט שמגיע להם. הנה 12 סרטים כאלה שהוכיחו שהזמן הוא המבקר הכי הוגן שיש.

האזרח קיין (Citizen Kane, 1941)
קשה להאמין, אבל הסרט שמופיע כמעט בכל רשימה של "הסרט הגדול בכל הזמנים" היה אכזבה מסחרית. אורסון ולס, אז בן 25 בלבד, ביים וכיכב בדרמה על איל עיתונות שהזכירה יותר מדי את ויליאם רנדולף הרסט האמיתי. הרסט פתח במלחמה נגד הסרט, בתי קולנוע רבים נמנעו מלהקרין אותו, והוא לא החזיר את ההשקעה.
רק כשהגיע לטלוויזיה ולסינמטקים בשנות ה-50 וה-60 התחילו להבין עד כמה האזרח קיין היה מהפכני: הצילום בעומק שדה, הסיפור שמתקדם בקפיצות בזמן, והתעלומה של "רוזבאד" שעדיין מצוטטת עד היום.
בלייד ראנר (Blade Runner, 1982)
בקיץ 1982 כולם רצו לראות חייזר חמוד שרוצה הביתה, ואף אחד לא חיפש מותחן נואר אפל וגשום על "רפליקנטים" בלוס אנג'לס של העתיד. בלייד ראנר של רידלי סקוט, עם הריסון פורד בשיא הקריירה, עלה לאקרנים כמה שבועות אחרי "E.T." ונבלע לגמרי בצילו.
הקהל שגילה אותו מחדש בווידאו ובגרסאות הבמאי המאוחרות הפך אותו לאחד הסרטים המשפיעים ביותר על המדע הבדיוני. כמעט כל עיר עתידנית שראיתם מאז, מניאון ועד גשם חומצי, יצאה מכאן. ונאום "דמעות בגשם" של רוטגר האוור? שווה לבד את הצפייה.
היצור (The Thing, 1982)
ג'ון קרפנטר הוציא את סרט האימה שלו באותו יום כמו "בלייד ראנר", ושניהם התרסקו מול "E.T.". המבקרים קטלו את הסרט על האפקטים המגעילים והאווירה הקודרת, והקהל של אותו קיץ פשוט לא רצה להסתגר בתחנת מחקר מושלגת באנטארקטיקה עם יצור שיכול להתחפש לכל אחד.
היום "היצור" נחשב לאחד מסרטי האימה הגדולים בכל הזמנים. האפקטים המעשיים של רוב בוטין עדיין מזעזעים יותר מרוב ה-CGI של היום, וקורט ראסל בתפקיד מקרידי בונה פרנויה מושלמת. סצנת בדיקת הדם היא שיעור בבניית מתח.
חומות של תקווה (The Shawshank Redemption, 1994)
הסרט שמדורג כבר שנים בראש רשימת הסרטים האהובים של IMDb היה, איך לומר, פלופ. שם מסובך, סרט כלא בלי אקשן ובלי כוכבת, והתחרות של "פורסט גאמפ" ו"ספרות זולה" באותה שנה. התוצאה: הכנסות דלות בבתי הקולנוע.
ואז קרה הנס. חומות של תקווה קיבל שבע מועמדויות לאוסקר, הפך ללהיט ענק בהשכרת קלטות ושודר שוב ושוב בטלוויזיה, עד שכל העולם התאהב באנדי דופרן ובחבר שלו רד. סיפור על תקווה שלא מוותרת, וזה בדיוק מה שקרה לסרט עצמו.
ביג ליבובסקי (The Big Lebowski, 1998)
האחים כהן הגיעו אחרי ההצלחה של "פארגו", והקהל ציפה למשהו דומה. במקום זה קיבל קומדיה מטורפת על בטלן חובב באולינג שנגרר לפרשת חטיפה בגלל שטיח. המבקרים התבלבלו, והקופות היו פושרות.
אבל ג'ף ברידג'ס בתפקיד "הדוד" יצר דמות שהפכה לאייקון. יש פסטיבלים שלמים שמוקדשים לסרט, אנשים מצטטים אותו בלי הפסקה, ונולדה אפילו "דת" הומוריסטית בהשראתו. מעטים הסרטים שהפכו לתופעת תרבות כזאת אחרי שנכשלו.
מועדון קרב (Fight Club, 1999)
דייוויד פינצ'ר, בראד פיט ו-אדוארד נורטון. על הנייר זה נראה כמו להיט ודאי, אבל האולפן לא ידע איך לשווק סרט סאטירי ואלים על צרכנות וגבריות, הקמפיין פספס, והסרט בקושי החזיר את התקציב בארצות הברית.
ב-DVD "מועדון קרב" פשוט התפוצץ. דור שלם גילה את הטוויסט, את טיילר דרדן ואת החוק הראשון של המועדון, שאתם כבר יודעים שאסור לדבר עליו. היום הוא אחד הסרטים המצוטטים והמנותחים ביותר של סוף שנות ה-90.
אופיס ספייס (Office Space, 1999)
מייק ג'אדג', היוצר של "ביוויס ובאטהד", ביים קומדיה קטנה על מתכנת שפשוט מפסיק לעשות את מה שמבקשים ממנו בעבודה. הסרט עבר כמעט בלי שאיש שם לב אליו בבתי הקולנוע.
בווידאו ובכבלים הוא הפך לתנ"ך של עובדי המשרדים: הבוס המעצבן עם הספל, הדוחות המיותרים, המדפסת שהגיעה לה נקמה וסיכת השדכן האדומה המפורסמת. כל מי שאי פעם ישב בקוביה משרדית ירגיש שמישהו סוף סוף מבין אותו.
ענק הברזל (The Iron Giant, 1999)
הסרט הראשון של בראד בירד, שלימים יביים את "משפחת סופר-על" ו"רטטוי", סיפר על ילד שמתיידד עם רובוט ענק מהחלל בשיא המלחמה הקרה. וורנר בראדרס כמעט לא שיווקה אותו, והסרט קרס בקופות למרות ביקורות מצוינות.
בשידורים חוזרים בטלוויזיה ובווידאו הוא מצא קהל אוהב שגדל איתו. היום הוא נחשב לאחד מסרטי האנימציה המרגשים ביותר שנעשו, והמשפט "אתה מה שאתה בוחר להיות" עדיין עושה צמרמורת.
דוני דארקו (Donnie Darko, 2001)
תזמון גרוע במיוחד: סרט שבמרכזו מנוע מטוס שנופל על בית יצא באוקטובר 2001, שבועות אחרי פיגועי 11 בספטמבר. ההפצה הייתה זעירה, והסרט כמעט נעלם.
אבל ג'ייק ג'ילנהול הצעיר, הארנב המפחיד פרנק והעלילה המסתורית על מסע בזמן הפכו את "דוני דארקו" לאחד מסרטי הקאלט הגדולים של שנות האלפיים. הוא הצליח במיוחד בהקרנות חצות ובדי.וי.די, ואנשים עדיין מתווכחים על הפירוש הנכון שלו.
ילדי האדם (Children of Men, 2006)
אלפונסו קוארון יצר עולם עתידי שבו האנושות כבר לא מסוגלת להביא ילדים לעולם, וקלייב אוון מנסה להבריח את התקווה האחרונה שלה. הסרט לא החזיר בקופות את התקציב שלו, והרבה צופים פשוט פספסו אותו.
עם השנים הוא הפך לנקודת ייחוס בקרב חובבי קולנוע, בעיקר בזכות הצילומים הארוכים והרצופים, שהבולט שבהם הוא סצנת המארב במכונית. קשה להאמין שזה צולם בלי חיתוך. סרט שנראה רלוונטי יותר בכל שנה שעוברת.
סקוט פילגרים נגד העולם (Scott Pilgrim vs. the World, 2010)
אדגר רייט עיבד קומיקס על בחור שצריך לנצח את שבעת האקסים המרושעים של החברה החדשה שלו, והפך אותו לחגיגה של משחקי וידאו, מוזיקה וקרבות מטורפים. בקופות הסרט התרסק לגמרי מול "שכירי חרב" ושאר שוברי הקופות של הקיץ.
הקהל שלו הגיע מאוחר, אבל בגדול: מעריצים שראו אותו שוב ושוב, ליהוק שנראה היום כמו נבחרת עתידית של כוכבים, וסדרת אנימה ב-2023 בנטפליקס עם השחקנים המקוריים. מתברר שהוא פשוט הקדים את זמנו.
דרד (Dredd, 2012)
אחרי הגרסה המביכה של סילבסטר סטאלון משנות ה-90, אף אחד לא רצה עוד סרט על השופט דרד. קארל אורבן חבש קסדה ולא הוריד אותה לרגע, הסרט הפך למותחן אקשן קטן ואכזרי בתוך מגדל מגורים אחד, והקהל פשוט לא הגיע.
אבל מי שגילה אותו מאוחר יותר הבין שמדובר באחד מסרטי האקשן הכי מהודקים של העשור, עם צילומי סלואו מושן מהפנטים ובלי שנייה מיותרת. המעריצים מנהלים כבר שנים קמפיין להמשך, וזה אומר הכל.
אז בפעם הבאה שסרט שאהבתם "נכשל" בקופות, אל תתייאשו. ההיסטוריה מראה שלפעמים לוקח לעולם עשור או שניים להבין יצירת מופת. איזה סרט לדעתכם מחכה עכשיו לגילוי המחודש שלו?