מאז ש-HBO Max נחת בישראל בינואר 2026, הרבה מאיתנו גילו שיש מאחורי השם הזה הרבה יותר מ"משחקי הכס". זה הבית של כמה מהסדרות שהגדירו מחדש מה טלוויזיה יכולה להיות: דרמות שנלמדות באוניברסיטאות, מיני-סדרות שגרמו לאנשים לקרוא ספרי היסטוריה, ודמויות שנכנסו לשפה.
אז אם פתחתם מנוי ואתם לא יודעים מאיפה להתחיל, הנה עשר הסדרות שכל אחד צריך לראות לפחות פעם אחת בחיים. לעוד המון סדרות מומלצות וסרטים שאסור לפספס מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו 'מכורים למסך'.
הסופרנוס (The Sopranos, 1999-2007)
בוס מאפיה מניו ג'רזי שהולך לפסיכולוגית בגלל התקפי חרדה. על הנייר זה נשמע כמו מערכון, בפועל זו הסדרה שהתחילה את תור הזהב של הטלוויזיה.
ג'יימס גנדולפיני בתפקיד טוני סופרנו הוא אחד ההישגים הגדולים במשחק טלוויזיוני אי פעם, והסופרנוס של דייוויד צ'ייס עדיין מרגישה מודרנית יותר מחצי מהסדרות שעולות היום. שש עונות, וסיום שעדיין מתווכחים עליו.
הסמויה (The Wire, 2002-2008)
הסדרה שמבקרים רבים מכתירים כטובה ביותר שנעשתה אי פעם. דייוויד סיימון לוקח את בולטימור ומפרק אותה לחלקים: סוחרי הסמים, המשטרה, הנמל, הפוליטיקה, מערכת החינוך והעיתונות.
כל עונה מוסיפה שכבה, ובסוף חמש עונות מבינים שהגיבור האמיתי הוא העיר עצמה. דורשת סבלנות בפרקים הראשונים, ומחזירה אותה בריבית.
משחקי הכס (Game of Thrones, 2011-2019)
מה כבר אפשר לומר שלא נאמר? הדרקונים, החתונה האדומה, "החורף מגיע". גם מי שהתאכזב מהעונה האחרונה לא יכול להתווכח עם העובדה שבשיאה זו הייתה תופעה עולמית שאף סדרה לא הצליחה לשחזר מאז.
אם מעולם לא צפיתם, יש לכם שמונה עונות של אחת ההרפתקאות הגדולות בטלוויזיה, ואחריהן גם את "בית הדרקון".
צ'רנוביל (Chernobyl, 2019)
חמישה פרקים בלבד, וכל אחד מהם משאיר אתכם בלי אוויר. המיני-סדרה של קרייג מאזין משחזרת את אסון הכור הגרעיני ב-1986 כמו סרט אימה, רק שהכול קרה באמת.
ג'ראד האריס, סטלן סקארסגארד ואמילי ווטסון מעולים, והאווירה האפורה והמחניקה נשארת איתכם הרבה אחרי הכתוביות.
יורשים (Succession, 2018-2023)
משפחת רוי שולטת באימפריית תקשורת, והאבא לוגן (בריאן קוקס) מסרב לשחרר. הילדים שלו, כל אחד דפוק בדרך אחרת, נלחמים על הכתר.
זו טרגדיה שייקספירית שמתחפשת לקומדיה שחורה, עם כמה מהדיאלוגים הכי חדים ומצחיקים שנכתבו לטלוויזיה. ארבע עונות מושלמות, וסוף שסוגר את הסיפור בדיוק כמו שצריך.
אחים לנשק (Band of Brothers, 2001)
סטיבן ספילברג וטום הנקס, אחרי "להציל את טוראי ריאן", הפיקו מיני-סדרה בת עשרה פרקים על פלוגת צנחנים אמריקאית ממלחמת העולם השנייה, מהאימונים ועד סוף המלחמה.
היא מבוססת על סיפורים אמיתיים ומתחילה כל פרק בעדויות של הלוחמים עצמם. גם עשרים וחמש שנה אחרי, אין הרבה סדרות מלחמה שמתקרבות אליה.
בלש אמיתי, עונה 1 (True Detective, 2014)
מתיו מקונוהי וודי הארלסון כשני בלשים בלואיזיאנה שרודפים אחרי רוצח סדרתי לאורך שני עשורים. העונה הראשונה היא יצירה סגורה בפני עצמה, עם אווירה דרום-אמריקאית כבדה, מונולוגים פילוסופיים מצמררים ושוט ארוך אחד שנכנס להיסטוריה. העונות הבאות עומדות כל אחת בפני עצמה, אז אפשר להתחיל ולעצור כאן.
The Last of Us (2023-)
הסדרה שהוכיחה שאפשר לעבד משחק מחשב בלי להתבייש. פדרו פסקל ובלה רמזי מובילים סיפור על מבריח מתוסכל ונערה שאולי מחזיקה את המפתח להצלת האנושות, בעולם שהרסה מגפת פטריות. הפרק השלישי, שכמעט לא קשור לעלילה הראשית, הוא אחד מפרקי הטלוויזיה הכי מרגשים של העשור.
אופוריה (Euphoria, 2019-)
הסדרה שהפכה את זנדאיה לכוכבת על, ויש לה גם חיבור ישראלי: אופוריה האמריקאית מבוססת על הסדרה הישראלית בעלת אותו השם של רון לשם. בני נוער, סמים, זוגיות ושבירות, הכול מצולם בסגנון ויזואלי שאין לו מתחרים. לא לכל אחד, אבל מי שנכנס, לא יוצא.
עמוק באדמה (Six Feet Under, 2001-2005)
משפחה שמנהלת בית לוויות, וכל פרק נפתח במוות. נשמע מדכא? זו דווקא אחת הסדרות הכי אנושיות, מצחיקות ומרגשות שנעשו, מבית היוצר של אלן בול. ופרק הסיום שלה נחשב בעיני רבים לסיום הסדרה הטוב ביותר בכל הזמנים. תכינו טישו.
עשר סדרות, מאות שעות של טלוויזיה ברמה הגבוהה ביותר. אם עוד לא ראיתם אף אחת מהן, אתם לא בפיגור, אתם פשוט עומדים לפני תקופה מאוד טובה בחיים.