פרסום קריאייטיב ותופעות רשת

בגדי נשים ומודל היופי

משחר ההיסטוריה נשאלה שאלת: "מה הוא מודל היופי?" משהו שנשים תמיד ירצו לחקות. בכל תקופה ידענו לענות בוודאות על פי רוח התקופה. ככל שעבר הזמן כך השתנו הדרישות ממודל היופי הנוכחי לזה שבא אחריו.

בתקופה הקדומה, האישה האידיאלית הייתה מלאה ובשרנית. הנשיות כפי שנתפסה לפני הספירה: שדיים גדולים, בטן תפוחה ואבר מין מודגש. בעידן של מחסור והישרדות מול הטבע, אישה מלאה נתפסה כפוריה, כמשגשגת וכבעלת יכולת לגדל צאצאים.

אידיאל היופי התהפך בתקופת יוון הקלאסית. הנשים היו מיוצגות באמנות כאלות, ומודל הנשיות היה גוף חסון, בריא, בעל אגן רחב, חזה קטן וזקוף, בטן שטוחה ושיער גלי אסוף המדגיש תווי פנים מושלמות.

בתקופה הויקטוריאנית, המאה ה19, נכנסו המחוכים לתמונה, מטרתם הייתה לחנוט את גוף האישה ולייצר גזרת שעון חול לא מציאותית. שם התחילו נשו העולם לדבוק באופנה היפה, אך לא כל כך נוחה. המשחק המשיך לנוע בין רזה יותר ורזה פחות לכל אורך השנים. בכל פעם מוסיפים סממן נוסף שלא היה לפני ומדגישים אותו.

שנות העשרים של המאה העשרים הביאו עימן רוחות של שינוי: הנשים קיבלו זכות בחירה, גזרו את מחלפותיהן הארוכות והסירו את המחוכים. קו המותן היטשטש והנשים ירדו לנעלי עקב נמוכות; האישה האולטימטיבית הייתה אז בעלת גוף נערי, תספורת מודרנית וללא מותן מודגשת.

שנות החמישים השמרניות הולידו מראה רומנטי ועם זאת פרקטי, עבור הנשים שיצאו לשוק העבודה. מודל היופי היה אישה נשית ואלגנטית, סטייל כוכבות הוליווד הקלאסית.

שנות השישים היו מלאי תהפוכות ומהפכות: המהפכה המינית, המהפכה הפמיניסטית, קידום זכויות השחורים בחברה האמריקאית ועוד. באמצע שנות השישים השתלטה רוח הנעורים על המודלים של היופי, האופנה והתרבות. הדור הצעיר בז לערכי הבורגנות של הדור הקודם, ותדמית האישה האלגנטית הוחלפה בדמות ה"אישה-ילדה". במקביל, החלו  להיטשטש הסממנים המיניים בין גברים לנשים. גברים גידלו שיער, נשים קיצצו אותו, ולבוש היוניסקס שמסתיר מותניים וחזה (בגדי נשים, ממש כמו בשנות העשרים) חזר לאופנה.

Credit: Freepik

בשנות השבעים המשיך מראה היוניסקס לתפוס תאוצה, והגוף הנשי המושלם היה רזה, שרירי, שזוף עם חזה קטן. במקביל, חלה חזרה למראה הטבעי – שיער ארוך בגוונים טבעיים ופנים לא מושלמות.

בשנות השמונים המשיכו הנשים לטפס בסולם הקריירה. אישה נחשבה ליפה אם הייתה ספורטיבית, רזה (לא מדי), שרירית, שאפתנית ומצליחנית – גם בקריירה וגם בחיים הפרטיים. נשות העסקים לבשו בלייזרים עם כריות כתפיים שהעניקו להן מראה של כתפיים רחבות וגבריות, והתסרוקות כללו שיער נפוח ומלא עוצמה.

שנות התשעים סיפקו לנו שני מודלים של יופי, מעט מנוגדים. הראשון, המראה הצנום והרזה של דוגמניות העל: חזה וישבן לא גדולים מדי, הכל פרופורציונלי. והשני, שצמח לקראת סוף שנות התשעים הוא מראה הברבי המנופחת: בחורה בלונדינית, רזה, בעלת שפתיים מפתות ושדיים גדולים.

בכל תקופה בחירות אלו הובילו להעדפת סוג מסוים של נשים ולהדחקת קבוצה אחרת, כל זאת על פי בגלל סממנים חיצוניים בלבד. בשנים האחרונות התגלתה תופעה שלא קרתה בעבר. בגדי הנשים קיבלו קטגוריה נוספת לשקלול. במקום להסתכל על היופי החיצוני בלבד, נוסף המימד המנטלי.

האם אישה אוהבת את איך שהיא נראית כשהיא מסתכלת על עצמה במראה? אם התשובה היא כן, הרי שהיא מודל היופי של עצמה. לאור המודעות לנושא נוצר שינוי בתחום הדוגמנות והאופנה. עם השילוב של דוגמניות רזות למידות רגילות, ומלאות יותר למידות גדולות, מודל היופי החדש הוא פשוט. תאהבי את עצמך ותהיי הכי יפה ותקני לעצמך בגדי נשים.

לפרטים ולקניית בגדי נשים הכי חדשים! במחירים מעולים! שלחו לנו הודעה בוואטספ – 052-832-4615

לייק לפטריה בפייסבוק

תגובות
Loading...