25 רגעים מצחיקים ומטרידים שרק מי שעבד במלצרות יוכל להבין

מבין שלל העבודות המזדמנות, מלצרות היא ללא ספק העבודה הקשה והכי פחות מתגמלת מכולן. נכון, יש מספיק מסעדות או ברים בהם אפשר להרוויח סכומי כסף לא רעים ולצאת מחויכים בסוף במשמרת, אבל יחד עם זאת מדובר בעבודה מעייפת ומתישה, שדורשת מכם ערנות, סבלנות ובעיקר הרבה כוחות נפשיים שיסיעו לכם להתמודד עם אינסוף הלקוחות המטרידים, עובדי המטבח, הבוסים והמנהלים שתפגשו בדרך ויעשו הכל כדי למרר לכם את החיים.

אספנו עבורכם 25 בעיות קיומיות מוכרות ומשעשעות, בעיקר כשהן לא קורות לכם, שכל מי שעובד או עבד מתישהו במהלך חייו במלצרות יוכל להזדהות איתן. פספסנו משהו? מוזמנים להוסיף את צרות המלצרות שלכם בתגובות.

כשאתה מרגיש כאילו אתה הולך על חבל בגובה 15 מטר בקרקס בכל פעם שאתה נושא מגש עמוס משקאות לאחד השולחנות

 

ואז נאלץ לעבור בצפיפות שלא הייתה מביישת רחוב מרכזי בבייג'ינג, בתקווה שזה לא יקרה

 

הרגע המלחיץ הזה כשאתה צריך לחלוץ פקק של בקבוק יין בצורה הכי מושלמת שאפשר, ולעשות את זה מול עיניהם הבוחנות של כל יושבי השולחן שבוהים בך כאילו אתה באמצע מופע קסמים.

לא משנה עד כמה תנסה להיזהר, הנעליים שלך תמיד יהיו ספוגות בלכלוך או ברוטב כלשהו מתוך התפריט של המסעדה

וכמובן, אין סיכוי שאתה חוזר הביתה בלי כתם שמן או קטשופ על החולצה.

כשאתה מגלה שעור הידיים שלך מתפורר מרוב שימוש בחומרי ניקיון ושטיפות ידיים חוזרות ונשנות

הרגע בו לקוח לא העניק לך טיפ הוא רגע מאכזב, מרגיש ומבאס במיוחד, אולם הוא לא משתווה להשפלה של לקבל טיפ, אבל נמוך במיוחד

הדרך היחידה שלך לתקשר עם העולם היא לזרוק הצצה לסמארטפון מדי פעם, כשאף אחד לא רואה, או לחילופין, ללכת לביקורים תכופים בשירותים כדי להחזיר צלצול לחבר או לשלוח הודעות.

המאבק עם החברים לעבודה על חלוקת הטיפים

הנסיון להסביר לשף שאתם צריכים משהו "דחוף" או "כמה שיותר מהר" או "הכי מהר שאתה יכול" אף פעם לא עובד

הקטע הזה שהארנק מפוצץ בכסף קטן ופתאום אתם מוצאים את עצמכם משלמים על כל הרכישות שלכם במטבעות של שקלים, שנקלים, חמישיות או במקרה הטוב, אם התמזל מזלכם, עשיריות.

בהתחלה, העובדה שאתה נמצא כל הזמן מסביב לאוכל הופכת אותך לרעב תמידית וגורמת לך לחפש כל הזמן נשנושים ושאריות באזור המטבח

אלא שבהמשך, אחרי תקופת ממושכת במקום העבודה, אתם כבר לא יכולים לראות או להריח את האוכל של המסעדה בה אתם עובדים ורק המחשבה על לאכול אותו שוב עושה אתכם חולים

הרגע המביך הזה בו אתם צריכים למלצר מישהו שאתם מכירים אבל לא ראיתם כבר מאתיים שנה

האנשים האלו שמסרבים לעזוב את המסעדה למרות שהם נשארו בה לבד ואפילו החתולים בחוץ כבר מזמן הלכו הביתה, וכל מה שנותר לכם לעשות הוא להמתין בסבלנות ולקלל אותם בשקט בתקווה שיבינו שהם כבר לגמרי לא רצויים

הרגע בו אתה נשבר ומוצא דרכים יצירתיות לסמן לאותם אנשים שהגיע הזמן ללכת

המאבק התמידי בין המוח העירני לרגליים הגמורות שלך הוא פשוט מתיש וגורם לך להרגיש בסוף המשמרת כאילו חזרת מאימון כושר במכון. כולל עיגולי הזיעה.

רגעי האושר הקטנים הללו כשמסתיימת משמרת, מתחלפים בבאסה אטומית וחוסר רצון כללי לחיות כשאתם נזכרים שמחר בערב אתם שוב צריכים לחזור למסעדה לעוד משמרת.

בסופי שבוע, בזמן שאתם מתזזים ומשרתים אנשים אחרים, כל שאר החברים שלכם חוגגים בפאבים, מסיבות ומלא מקומות אחרים שהרבה יותר משמח להיות בהם

ואם זה לא מספיק, אתם תמיד חוזרים הביתה ספוגים בריחות של אוכל וטיגון.

כשאתה נתקל בלקוחות שאלרגיים לכל מרכיב אפשרי וכל מה שנותר לך להציע להם הוא לשתות מים ולהזמין חשבון.

הרגע הנורא הזה כשכנס שולחן חדש למסעדה 2 דקות לפני סוף המשמרת

ההמתנה מורטת העצבים לאוכל שלך רגע אחרי שסוף סוף סיימת את המשמרת. רמז: כנראה תמתין יותר מהלקוחות.

כשהלקוחות מאשימים אותך ומתעצבנים עליך בגלל טעויות מטומטמות שביצעו האנשים במטבח

כשאתה נאלץ לשרת לקוח שאתה פשוט לא סובל

כשהורים נותנים לילדים הקטנטנים והמעצבנים שלהם להזמין בעצמם ואתה מוצא את עצמך בדיאלוג עם ילד בן 4 שלא יודע לקרוא ורוצה "אוכל".

אבל היי, לא נורא. תמיד יש את החבר'ה מהמסעדה, האנשים ששותפים למציאות האיומה שלכם ואפשר לרכל איתם, לצחוק יחד על הלקוחות ולהתמרמר כשהעניינים נהיים לחוצים מדי. לפעמים, זה שווה הכל.

לייק לפטריה בפייסבוק