מקסים: אולי הייתי צריך להתחיל איתה

אחת התכונות המופלאות של המוח האנושי היא היכולת לפנטז ולדמיין, להרגיש ולו לרגע כאילו כל מה שאתה רוצה שיקרה, נמצא בכף ידך, כף ידך הדמיונית. אתה עוצר לרגע, עוצם את העיניים או משאיר אותן פתוחות, מתנתק מהמציאות, ומפליג למקום דמיוני בו הוכל קורה בדיוק  כמו שרצית, מקום ללא אכזבות, מקום בו לרגש אין גבול. ואז אתה מתעורר.

“אולי” הוא סרטון קצר, חלק מתחרות סרטונים קצרים שעורכת חברת Virgin. הסרטון אמנם לא הגיע לשלב ההכרעה האחרון, אך הצליח לרגש אותי ולשלוח אותי להפליג בעצמי במחשבותיי אל עבר הדמיון שלי. אבוד בתוך ערימות מחשבות, עומד אדם בתחנת אוטובוס כשאל התחנה מגיעה בחורה מתוקה, ונעמדת במרחק שני מטרים ממנו. בעוד השניים ממתינים לאוטובוס, מחשבותיו מפליגות והוא לא יכול שלא לחשוב, האם דווקא הבחורה הזאת שהוא אינו מכיר, היא האחת בשבילו.

יש שיצפו בסרטון ויאמרו שמדובר בסה”כ בעוד סרטון קיטשי ומוכר על רגשות, אבל בעיניי באופן דיי מוזר, הוא מצליח לגעת בעומק הלב, במקום הכי עצוב וחסר ביטחון שיש בכל אחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו היה פעם האדם הזה בסרטון. בבית קפה, בפאב המקומי, בתחנת האוטובוס, בסופר, ברכבת או אפילו בתור לרופא, כל אחד מאיתנו ראה פעם את הבחור או הבחורה ההם שהפילו לו את הלב לתחתונים, מלאו את גופו ברגשות ואת מוחו במחשבות, תוך ידיעה שהפנטזיה הלא מציאותית הזאת עומדת להתנפץ בעוד מספר רגעים.

פטריות נוספות: מטאפורות גבריות על נשים אקראיות

הנה מחשבה מסקרנת: אם היינו יכולים לפתוח רק לרגע דלת לעולם מקביל בו לבני אדם היה אומץ בלי סוף, ואף אחד מאיתנו לא חשב פעמיים לפני שניגש לדבר עם הבחורה המתוקה שהרגע נעמדה לידו, או עם הבחור החמוד הזה שאת רואה כל יום בעבודה. סביר להניח, שלפחות מבחינת מפת הזוגיות העולמית, כל התמונה הייתה נראית אחרת. צפו בסרטון המקסים, תבהו שתי דקות בחלל החדר, ואז חזרו למציאות.


לייק לפטריה בפייסבוק