תאונה בזמן אזעקה: מתי זה נחשב תאונת דרכים ומתי כבר מדובר בפעולת איבה?

בימי חירום קורים לא מעט מקרים שבהם אדם נפגע תוך כדי נהיגה, עצירה בצד, יציאה מהרכב, ריצה למרחב מוגן, או ניסיון להימלט מסכנה בזמן אזעקה. במבט ראשון נדמה שמדובר תמיד או בתאונת דרכים או בפעולת איבה, אבל בפועל קו הגבול בין המסלולים אינו טכני אלא משפטי.

השאלה איננה רק אם היה רכב בתמונה, אלא מה היה הגורם הדומיננטי לפגיעה, ואיזה חוק נועד לחול על האירוע בנסיבותיו הקונקרטיות. לפי חוק הפלת"ד, נפגע בתאונת דרכים אינו כולל מי שנזק הגוף שלו נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.

במקביל, הזכאות כנפגע איבה מוכרעת על ידי הרשות המאשרת במשרד הביטחון, ורק לאחר ההכרה מטפל הביטוח הלאומי בזכויות הנפגע.

מטעם המרכז לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, עו"ד שחר זמלר

מתי האירוע ייטה להיחשב פגיעת איבה

כאשר הפגיעה קשורה באופן ישיר לאירוע האיבה עצמו, למשל פגיעה מהדף, מרסיסים, מקריסה בעקבות ירי, או אפילו פציעה שנגרמה תוך כדי הימלטות מיידית ומוכחת מפני איום ממשי, הכיוון המשפטי הטבעי הוא מסלול נפגעי איבה.

גם באתר הביטוח הלאומי מודגש כי מי שנפגע בפעולת איבה צריך להגיש תביעה להכרה כנפגע איבה, ושההכרעה עצמה מסורה לרשות המאשרת.

לכן, אם אדם רץ למרחב מוגן בזמן אזעקה, נפל במדרגות ונפצע, או נפגע במהלך ניסיון מיידי לתפוס מחסה בשל איום קונקרטי, בהחלט ייתכן שהאירוע ייבחן כפגיעת איבה ולא כתאונת דרכים רגילה.

בתיקים העוסקים בפגיעות בזמן אזעקות, אנו רואים פעם אחר פעם שהמחלוקת המרכזית אינה רק סביב עצם הפגיעה אלא סביב סיווג האירוע. במקרים מסוג זה, אותם פרטים ראשוניים שנמסרים מיד לאחר התאונה – האם האדם היה בתוך הרכב, האם יצא ממנו בעקבות האזעקה, האם הייתה ריצה למרחב מוגן או פגיעה ישירה – הופכים בהמשך לבסיס שעל פיו נבחנת השאלה האם מדובר בתאונת דרכים או בפגיעת איבה.

לכן כבר בשלב הראשוני יש משמעות גדולה מאוד לאופן שבו מתועדות נסיבות האירוע ולדיוק של הגרסה שנמסרת לגורמים הרפואיים והביטוחיים.

מתי זה יישאר תאונת דרכים

לעומת זאת, עצם העובדה שתאונת הדרכים התרחשה בזמן אזעקה אינה הופכת אותה אוטומטית לפעולת איבה. אם עיקר האירוע הוא תאונה תחבורתית רגילה, למשל בלימה פתאומית, סטייה, התנגשות בין כלי רכב, או פגיעת הולך רגל, והאזעקה היא רק הרקע הכללי שבו זה קרה, עדיין ייתכן שמדובר בתאונת דרכים במסלול הרגיל של חוק הפלת"ד.

במקרים כאלה בוחנים האם הנזק נגרם עקב השימוש ברכב המנועי, או שמא נגרם מפגיעת איבה במובנה המשפטי. אם הגורם המרכזי הוא השימוש ברכב ולא פגיעת האיבה עצמה, התביעה עשויה להתברר מול מבטח החובה של הרכב. אם לעומת זאת הנזק יוגדר כפגיעת איבה, חוק הפלת"ד נדחק הצידה.

הנקודה המכריעה – מה בדיוק גרם לפגיעה

כאן נמצא לב העניין. לא בודקים רק מתי התאונה קרתה, אלא למה היא קרתה. אם נהג איבד שליטה משום שנשמעה אזעקה ונבהל, אך לא הייתה פגיעה ישירה ולא היה אירוע איבה קונקרטי שגרם לנזק, ייתכן מאוד שהמקרה יישאר במסגרת תאונת דרכים.

אבל אם אדם נפגע משום שעזב את הרכב מיד כדי להימלט למרחב מוגן בעקבות איום ממשי, או משום שנגרמה פגיעה אקטיבית עקב הירי או ההתגוננות מפניו, עולה אפשרות ממשית של הכרה כנפגע איבה.

לכן אותם פרטים שנראים שוליים ביום האירוע – האם הייתה פגיעה ישירה, האם נשמעה אזעקה בלבד, האם האדם נפגע בתוך הרכב או מחוצה לו, האם רץ למיגון, האם הייתה נפילה תוך מנוסה – הם בדיוק הפרטים שיכריעו את זהות המסלול.

אי אפשר פשוט לבחור את המסלול הנוח יותר

לא מעט נפגעים מניחים שאפשר לבדוק איזה מסלול משתלם ומשלם יותר וללכת אליו. בפועל זה לא עובד כך. אם מדובר בפגיעת איבה, החוק קובע מנגנון תגמולים ייעודי, והפלת"ד מוציא מתחולתו נפגע שנזק הגוף שלו נגרם מפגיעת איבה.

גם חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה מסדיר את היחס בינו לבין מסלולי פיצוי אחרים. לכן השאלה איננה רק טקטית אלא משפטית, קודם צריך לסווג נכון את האירוע, ורק אחר כך לבדוק את אופן מיצוי הזכויות.

חשוב לדעת, גובה הפיצוי בתביעה מכוח ביטוח החובה אינו כפוף לתקרת פיצוי, משכך, נפגעים בעלי הכנסה גבוהה עשויים לזכות בפיצוי המשקף באופן מלא וממשי את אובדן השתכרותם, בשונה מן המסלול בביטוח לאומי לנפגעי פעולות איבה שם מדובר במספרים נמוכים יותר.

כאשר בוחנים תיקים המשלבים גם רכב, גם אזעקה וגם פגיעה גופנית, אנו נתקלים לא פעם במצבים שבהם נפגעים פועלים מתוך הנחה אוטומטית לגבי המסלול המשפטי המתאים, מבלי להבין שלסיווג הראשוני עשויה להיות השפעה רחבה על כלל הזכויות בהמשך.

בתביעות מסוג זה, ההבחנה בין פגיעת איבה לבין תאונת דרכים רגילה אינה תיאורטית בלבד, אלא כזו שמשפיעה בפועל על זהות הגוף המפצה, על אופן ניהול ההליך ועל סוג הזכויות שניתן יהיה לממש בעתיד.

ומה קורה אם מדובר גם באזעקה וגם בעבודה

אם התאונה אירעה תוך כדי עבודה, בדרך לעבודה או בחזרה ממנה, נוסף לעיתים מסלול של תאונת עבודה מול הביטוח הלאומי. זה לא מבטל בהכרח את בחינת מסלול האיבה או את בחינת חוק הפלת"ד, אבל זה בהחלט מסבך את התמונה.

לאחרונה פורסם גם כי פגיעה תוך כדי ריצה למרחב מוגן בזמן אזעקה עשויה להיבחן גם כתאונת עבודה, אם התרחשה במסגרת העבודה או בדרך אליה.

מה חייבים לעשות מיד אחרי האירוע

במקרים כאלה התיעוד קריטי יותר מהרגיל. צריך לרשום במדויק איפה הייתם, האם הייתם בתוך הרכב או מחוצה לו, האם נשמעה אזעקה, האם הייתה ריצה למרחב מוגן, האם הייתה נפילה, האם הייתה התנגשות, ומה בדיוק קרה בשניות שקדמו לפגיעה.

חשוב מאוד שגם המסמך הרפואי הראשון יתאר את מנגנון הפגיעה בצורה מדויקת, ולא יסתפק במילה כללית כמו "נפגע מרכב" בתיקים מהסוג הזה, הניסוח הראשוני כמעט תמיד מלווה את התיק כולו.

לסיכום

תאונת דרכים בזמן אזעקה אינה משתייכת אוטומטית למסלול אחד. אם הפגיעה נובעת בעיקר מן השימוש ברכב, האירוע עשוי להיחשב תאונת דרכים.

אם הפגיעה נובעת מפגיעת איבה או מהימלטות מיידית מפניה, ייתכן שמדובר במסלול של נפגעי איבה. ובמקרים מסוימים תתווסף גם שכבה של תאונת עבודה.

אם נפגעתם בתאונת דרכים במהלך אזעקה, ואינכם בטוחים איזה מסלול תביעה עשוי למצות עבורכם את מלוא הזכויות והפיצוי המרבי לפי דין, רצוי לפנות בהקדם לעורך דין הבקיא בתחום.

בחינה משפטית נכונה כבר בשלב הראשון עשויה למנוע קבלת החלטות חפוזות תחת לחץ, החלטות שעלולות להביא לאובדן פיצוי משמעותי ביותר.

*המאמר נכתב באדיבות המרכז לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פורטל מידע משפטי העוסק בזכויות נפגעים לאחר תאונות דרכים בישראל. המרכז מנוהל על ידי עו"ד שחר זמלר, המייצג נפגעי תאונות דרכים בתביעות פיצויים בגין נזקי גוף. התוכן מבוסס על ניסיון מעשי בטיפול בתיקים מורכבים ובהתנהלות מול חברות ביטוח, הביטוח הלאומי ומסלולי פיצוי נוספים הקשורים לתאונות דרכים.