זהו סיפורו המופלא של שחקן הכדורסל לוק לונגלי (וידאו)

לפני שנתיים חובבי הספורט ברחבי העולם זכו לקבל את המיני-סדרה הדוקומנטרית “מייקל ג’ורדן – הריקוד האחרון“. הסדרה פרסה על פני 10 פרקים את הקריירה המפוארת של מייקל ג’ורדן, מי שנחשב גם כיום לשחקן הכדורסל הטוב ביותר ששיחק ב-NBA ליגת הכדורסל הטובה בעולם.

הדוקו כלל שלל אירועים משמעותיים בקריירה של ג’ורדן והציג את הדמויות המשמעותיות שהיו סביבו במהלך הקריירה שלו שכללה אינספור אירועים, כמו זכייה ב-6 אליפויות NBA במדי השיקאגו בולס, הובלה של נבחרת החלומות לזכיה באולימפיאדת ברצלונה, פרישה מכדורסל על מנת להגשים חלום להיות שחקן בייסבול ועוד.

אך עם כל הכבוד לדוקו הנהדר של הריקוד האחרון, היו מספר דמויות שלא קיבלו מספיק קרדיט ביחס לתרומה שלהם לאליפויות של שיקאגו, שחקנים שבלעדיהם המורשת של ג’ורדן לא היתה נראית כמו שאנחנו זוכרים אותה כיום. האיש המרכזי שעליו אנחנו מדברים הוא לוק לונגלי, השחקן האוסטרלי הענקי שהתנשא לגובה של 2.24 מטר היה לסנטר הפותח של הבולס במהלך שלוש האליפויות של הקבוצה בין השנים 1995 – 1998.

לשמחתם של אוהדי הכדורסל יש כאלה שלא שכחו את דמותו יוצאת הדופן של לונגלי ולאחרונה הופתענו לגלות שהענק האוסטרלי זכה לדוקומנטרי משלו שעשו עליו בשנה שעברה, בהשתתפות ג’ורדן, סקוטי פיפן, פיל ג’קסון, סטיב קר ועוד רבים וטובים, שהציג את התפתחות הקריירה שלו, הפריצה הגדולה שלו משחקן תיכונים אנונימי למכללת ניו מקסיקו בארה”ב, בחירה מספר 7 בדראפט של 1991 לקבוצת מיניסוטה טימברוולבס ומשם אל השיקאגו בולס והמפגש עם מייקל ג’ורדן שבדיוק חזר מהפרישה שלו.

לונגלי מדבר בדוקו בפתיחות על ההתמודדות המנטלית שלו בתור שחקן פותח בקבוצת כוכבים והקשיים שהיו כרוכים במעמד הזה, במיוחד עם ההתמודדות שלו עם ג’ורדן. הוא מספר על האינטרקציה שלהם – “לא אהבתי את MJ, הוא היה קשה מדי לחברי הקבוצה שלו, נראה גם קשה מדי עם עצמו, לא אהבתי להיות לידו אבל מצאנו דרך לכבד אחד את השני על המגרש.”

הוא מספר בהרחבה על היחסים שהיו לו עם שאר חברי הקבוצה כמו סקוטי פיפן, דניס רודמן, סטיב קר, המאמן פיל ג’קסון ואיך זה הרגיש להיות במרכז הבמה מוקף בכל משחק בסלבריטאים שמגיעים לחדר ההלבשה רק כדי לראות את השחקנים ואיך זה השפיע על חייו. בנוסף הוא מדבר על עונת האליפות השלישית והאחרונה שלהם יחד, במה שפיל ג’קסון הגדיר ‘הריקוד האחרון’.

הדוקו לא מסתיים בעונה האחרונה של לונגלי בשיקאגו ונוגע גם בשלהי הקריירה והפרישה שלו. הוא מספר בכנות מרשימה על כל מה שקרה לאחר שעזב את שיקאגו, כששיחק במדי הפיניקס סאנס וניו יורק ניקס, הירידה ביכולת המשחק שלו, והפציעה בקרסול שגרמה לו לפרוש ממשחק פעיל.

אחד הקטעים היותר מעניינים בדוקו הזה היה עצם ההתייחסות שלו על הדוקומנטרי של הריקוד האחרון, אי אפשר שלא להרגיש את האכזבה שלו מהעובדה שלא כללו אותו בדוקו, הוא מספר שלא פנו אליו על מנת להצטלם ואפילו לא הזכירו אותו שם, על אף שהיה לו חלק גדול בשלושת האליפויות של הבולס בתור הסנטר הפותח שלהם.