באתי ראיתי ילדתי: הבייבי בום הראשון שלי

אפתח בוידוי. לא היה לי שום דבר מעניין במיוחד לעשות אתמול בערב, ואשתי הציעה לי לראות איתה את הריאליטי החדש של ערוץ 10 ‘בייבי-בום’, האירוע הכי מתוקשר של השבוע האחרון. הפה שלי אמנם אמר כן, אבל בפנים, הרגשתי שזה הולך להיות יותר גרוע מטיפול שיניים. אולם, ככל שחלפו הדקות, מצאתי את עצמי יושב איתה על הספה בסלון, צופה בשקיקה בשלושה זוגות אמיצים (ומטורפים) שבחרו לתעד את שלבי ההריון הסופיים שלהם בתכנית ריאליטי ‘הארד קור’ מרגשת במיוחד.

‘בייבי בום’ ששודרה אתמול בערב בערוץ 10, מציגה גיבורים מסוג שונה ממה שהתרגלנו לראות בתכניות ריאליטי. הכוכבים של הסדרה הם זוגות צעירים, הורים טריים ונרגשים, וכמובן, הצוות הרפואי במחלקת היולדות של בית החולים בילינסון. התכנית מכניסה אותנו לחדר הלידה של בילינסון ומעניקה לנו הצצה ארוכה לרגעים המרגשים ביותר של זוגות שחייהם עומדים להשתנות. התכנית מבוססת על פורמט בריטי מצליח מאוד “One Born Every Minute” שמשודר גם במספר מדינות ברחבי העולם.

הסדרה הזאת היא בהחלט קלף חזק מאוד שערוץ 10 שלף מהשרוול ונראה כרגע שהוא משאיר אבק בפניו של ריאליטי הבישול  המתחרה של רשת המשודר במקביל, ‘משחקי השף’. יייתכן מאוד שכבר מיציתי בתור הצופה הממוצע את הפורמטים הקיימים בתכניות הבישול ו”השיבוטים” שלהם, כמו שאומר פורטיס, ואולי בגלל זה מצאתי את עצמי מרותק לתכנית של ערוץ 10 בלי שום צורך מינימלי לזפזפ לערוץ 2, אפילו לא במהלך הפרסומות. בנוסף, במקום לפתח רעב מטורף ולבלוס חצי מקרר רק בגלל כמה מנות מגרות בתכנית בישול, מצאתי את עצמי מאבד את התיאבון שלי ושומר על הגזרה בעקבות ההתרחשויות ב”בייבי בום”.

 אפשר לגחך בציניות על התכנית ועל הזוגות ולטעון שמדובר בעוד צעד אחד רחוק מדי בתרבות הריאליטי. אפשר גם לטעון כי מדובר בעצם בקונספירציה שמטרתה לעודד גברים להשתמש באמצעי מניעה (וזה עשוי לעבוד) בעקבות המראות הקשים והמלחיצים, אך מצד שני אפשר לראות בה גם כמו סוג של הכנה לתהליך הלידה הכל כך מיוחד  ומורכב מבחינה נפשית, סוג של סדנת הכנה ללידה בחינם לגברים ונשים לקראת הרגע הגדול בו ימצאו עצמם בחדר הלידה.

כמו בכל ריאליטי, לא מדובר בדיוק בפסגת הדוקומנטריה, והיו גם רגעים מקוממים ומביכים כמו הרגע בו אחד הזוגות נאלץ להחליט האם לבצע זירוז לידה או להמתין יומיים על מנת שהתהליך ייקרה בצורה טבעית. האישה ביקשה להתייעץ עם אמא שלה ובעלה ביטל אותה בהינף יד, כי היה חשוב לו קודם כל להתייעץ עם הרב שלו בנושא.אנשים הם אנשים, וגם כאן יסופקו לנו עוד הרבה רגעי טמטום שכאלה, אבל גם רגעים כאלה הם חלק מהתרבות הישראלית.

יחד עם חוסר הנוחות שהרגשתי בספה המאוד נוחה שלי בזמן הצפייה, לא יכולתי שלא להתרגש ואפילו לבכות קצת (כן כן גאד דאמיט) כשהעוללים הגיחו לאוויר העולם והמיילדות הניחו אותם בחיקה של האם הנרגשת.

אפשר לומר שעבורי הצפייה אתמול בפרק הראשון היתה ממש כמו לידה: מלאת פחד, התרגשות, חוסר נוחות ועם לא מעט רגעים מגעילים, אך בסופם הנאה גדולה לצד רגעים סוחטי דמעות (“אמא, אני אמא”). אה, והכי חשוב, למרות שילדתי כרגע שלישייה, אני עדין יכול לישון טוב בלילה. נהדר.