אי אפשר להתעלם מהקמפיין הויראלי הכה מדובר ביומיים האחרונים, שנתמך ע”י רוב בנות הרשת המספרות היכן הן אוהבות לשים את התיק שלהן. בנות רבות קיבלו את המכתב הבא בדואר הפייסבוקי שלהן:
חברה שלי הציעה שאנחנו (הנשים) נעשה משהו מיוחד בפייסבוק באוקטובר הזה, לכבוד חודש סרטן השד. זה מאוד פשוט ואני מזמינה אותך להצטרף אלינו באירוע האונליין הזה.
שנה שעברה המשחק היה לרשום בסטטוס את צבע החזייה שאת לובשת. זה גרם לכל הגברים לתהות לגבי פשר העניין במשך ימים ארוכים… למה כל הנשים הללו רושמות צבעים בסטטוס?
השנה המשחק מתקשר לתיק, ארנק, ילקוט, או בעצם כל מה שאת משתמשת בו בכדי לשים את הדברים
היומיומיים שלך. אז השאלה היא: איפה את שמה את התיק שלך ברגע שאת נכנסת הביתה?
התשובה צריכה להיות למשל: “אני אוהבת על השולחן”, “אני אוהבת במטבח”, “אני אוהבת בארון“
עכשיו תורך, רק תרשמי את תשובתך בסטטוס שלך בפייסבוק, מסנג’ר וכדומה…
אין צורך לענות להודעה הזאת. רק תעבירי הלאה לכל חברותייך הבנות.
שנה שעברה משחק החזייה הגיע לחדשות. בואו נעשה את אותו הדבר עם התיקים וניראה כמה אנחנו חזקות!
לא לספר לגברים! רק לרשום תשובה בסטטוס…
וכך היה. בנות ישראל מיהרו לציית ופרסמו אלפי סטטוסים בהן הן כותבות איפה הן אוהבות את זה. על הספה, על השולחן, באוטו, על מכונת הכביסה, על הרצפה ועוד ועוד רמיזות מיניות שאמורות היו לשגע ולבלבל אותנו הגברים. אינספור ויכוחים והתנצחויות בנושא האם הקמפיין הזה מוביל לאנשהו, ואם הוא בכלל פועל ועוזר להגברת המודעות לגבי סרטן השד, כבר התקיימו בנושא. הפטריה בוחרת לשמור על זכות השתיקה בנושא רלוונטיות או הצלחת הקמפיין. אולם אני כן יכול להעביר ביקורת כללי מקצועית.
עובדתית – הקמפיין הצליח. הקמפיין נמדד בזכות הבאז הכללי סביבו, וכמות הדיבורים עליו. אין ספק שהרשת רועשת וגועשת ומדובר במעין “הבנים על הבנות” גרסת האינטרנט. הבנות מרגישות שעשו מעשה, גם אם לא באמת ברור מה המטרה מאחורי כל זה. הבנים לא אוהבים את מה שהבנות עשו, וחושבים שזה דבילי. האין זהו בעצם רוח האנושות? אולי. בשורה התחתונה, הוגי הקמפיין יכלו לחשוב על משהו קצת יותר מקורי ופחות בעל רמיזות מיניות, בטח כשמדובר במאבק לזכות משהו שמייצג נשים יותר מהכל. ברור לכל גבר שנתקל במשפט כמו “אני אוהבת את זה על הכורסא” שאלפי בחורות לא החליטו סתם כך לשתף אותנו בהרגלי המין שלהן.
הקמפיין עצמו החל בכלל בחו”ל לפני כמה שבועות ואם לא יגיע פאנץ’ בסופו של דבר, בדמות איזשהו ארגון ישראלי שלוקח אחריות על הפצת העניין בארץ – הרי שהמטרה כלל לא הושגה. נחיה ונראה בימים הבאים.
- בלו נטלי - 29 באוקטובר 2010
- קושניר ומושונוב ממשיכים לתת בראש - 28 באוקטובר 2010
- פרות קדושות יש רק בהודו - 27 באוקטובר 2010
לייק לפטריה בפייסבוק