מיד תעברו לכתבה...

דלג
פרסום קריאייטיב ותופעות רשת

20 גברים מורידים את החולצה וחושפים את דימוי הגוף הבעייתי שלהם

לאורך השנים האחרונות, עוסקים אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות בלי סוף בנושאים שונים הקשורים לדימוי הגוף הנשי: מודל היופי השקרי שמספקת תעשיית האופנה, אשליית הפוטושופ, השאיפה התמידית לרזון וכדומה, עד שלעיתים נדמה כאילו מדובר בבעיה השייכת באופן בלעדי למין הנשי. אולם, לא רק נשים סובלות מסכסוכים תמידיים עם הגוף שלהן, ועל אף שמדובר בנושא שלא תמיד זוכה לחשיפה ולמרות שגברים מעדיפים לא לדבר על כך, אחוז גבוה מהם מרגישים לא בנוח עם הגוף שלהם ונתקפים חוסר ביטחון בכל פעם שהם נמצאים בסיטואציה בה הם נדרשים להוריד חולצה.

אולם, בעוד מרבית הנשים נאבקות להיות רזות יותר, ולמרות שגברים רבים נאבקים גם הם בעודף משקל, מחקרים מראים כי לגברים יש נטייה גבוהה יותר לפתח דימוי גוף שלילי ובעיות חוסר ביטחון עצמי דווקא מהסיבה ההפוכה – רבים מהם חשים רזים ומצומקים מדי ולא מספיק חטובים ושריריים ביחס ל"מודל הגוף הגברי האולטימטיבי".

אז למה אנחנו כמעט ולא שומעים על בעיות דימוי הגוף של גברים? ובכן, בעיקר בגלל שבניגוד לנשים, גברים מעדיפים לשמור בבטן, ומרגישים נבוכים לשתף את החברים שלהם ואת הסובבים אותם בחוסר הביטחון ביחס לגוף שלהם. איכשהו, גם בעולם המתקדם בו אנחנו חיים, תקשורת גברית מהסוג הזה עדין סובלת מסטיגמות מיושנות שגורמות לגברים לחוש שאסור להם לחשוף את החולשות שלהם.

במסגרת פרויקט צילום מיוחד וחושפני, התבקשו 20 גברים שונים בגילאי 20-60 להצטלם בלי חולצה ולספר על מערכת היחסים שלהם עם הגוף שלהם לאורך השנים ועל התחושות שלהם בכל פעם שהם נאלצים להיות בלי חלק עליון בפומבי. ספויילר – תאמינו או לא, גם לגברים יש בעיות רציניות עם הגוף שלהם, ורוב המצולמים סובלים מבעיות חוסר ביטחון הקשורות למראה החיצוני שלהם.

הנה התמונות לפניכם, ומעל כל אחת מהן הווידויים הכנים של המצולמים.

"אני לא אוהב לשבת כי הצורה בה הבטן שלי נשפכת מעל החגורה גורמת לי לתחושה של גועל. לכן, אם אני חייב להיות בלי חולצה, אני משתדל לשכב, או לחילופין, לשבת ולהישען אחורה. כדי שהטורסו שלי יהיה ישר ולא מכופף מעל הרגליים שלי. בנוסף אני מכווץ את שרירי הזרועות והבטן שלי באופן קבוע. הכאב והמתח במהלך אימוני הכושר גורמים לי להרגיש טוב יותר. תמיד חלמתי על גוף רזה יותר, ולמרות שהגוף שלי קטן יחסית, אני עדין שואף לכך. הקיבעון המחשבתי הזה גורם לי לחשוב שאני לוקה בדיסמורפיה."

"אני ריאלי בנוגע לגוף שלי. אני דואג לו ומתאמן באופן קבוע, אבל אני יודע שאני כבר לא בן 30. אני רואה גברים רבים שהגוף שלהם נראה קצת עצוב, ואני נחוש שזה לא יקרה גם לי. זה קצת מביך, אבל לעיתים אני לוחץ על צידי הבטן שלי באמצעות האצבעות כדי לנסות לשכנע את עצמי ששרירי הבטן שלי בולטים ומחוטבים. אני לא מדבר עם חברים שלי על דאגות הקשורות לגוף שלי לעיתים קרובות. אני כן מבחין בעובדה שמרבית חבריי נשואים ובעלי משקל עודף אני לא בטוח אם יש קורלציה בין שני הדברים, אבל השורה התחתונה היא שאנחנו כמעט ולא מדברים על נושאים הקשורים לדימוי הגוף שלנו."

"מערכת היחסים שלי עם הגוף שלי השתנתה הרבה בשנים האחרונות. בתור ילד שמנמן, סבלתי מבעיות דימוי עצמי, אבל היו לי כמה חוויות חשובות כמו מקלחות משותפות בתחרויות השחייה בהן השתתפתי שגרמו לי להרגיש בנוח עם העור החשוף שלי עד הזמן בו הגעתי לתיכון. לאחרונה, אני מוצא את עצמי נאבק יותר ויותר עם הביטחון העצמי שלי. אני מרגיש חלש ומצומק לעיתים קרובות וחולם על גוף חזק ומאסיבי יותר. אני אסיר תודה על כך שאני מוקף אנשים פתוחים מאוד בכל הנוגע לשיחות על דימוי גוף, שזהו המפתח לדעתי. ברגע שמישהו אחד שם את הקלפים על השולחן ומשתף את האחרים, זה פתח לכולם לעשות זאת."

"אני מרגיש נורא על כך שאני מזניח את הגוף שלי תוך כדי שאני מתבגר. בצעירותי, הייתי בעניין של הרמת משקולות ולכן אני מכיר ממקור ראשון את העלויות שנגרמות מהזנחת הגוף ואת המאבק לנסות ולשמור עליו. כשהבן שלי היה קטן הוא שאל אותי כל הזמן אם אני בהריון, והיום כשהוא בוגר יותר הוא יודע שאני פשוט לא שומר על אורח חיים בריא כי מלמדים אותו בבית הספר לא לאכול את השטויות שאני אוכל 'אחרת אני אהפוך להיות כמו אבא שלי'. אפשר להגיד שוויתרתי. זה כמעט קומי. אני מתבייש לדבר על זה עם החברים שלי. אני מפחד ממה שהם יגידו, לא רק כי אני באמת שמן, אלא כי זה נראה לי מוזר לפתח שיחת בנים על הבעיות שלי עם הגוף שלי. זה פשוט לא מקובל."

"תמיד הרגשתי בנוח עם הגוף שלי, גם כשהייתי נער מתבגר עם גוף צמיגי מצחיק. אני מאוד אוהב איך שאני נראה ואני חד משמעית מרוכז מתמיד בשמירה עליו והקשבה לתחושות שהוא משדר לי."

"שנאתי את הגוף שלי בחלקים גדולים של החיים שלי. חלק מזה נבע בגלל שאני גיי והיה לי גוף חסון בתור מתבגר ולא חשבתי שהגוף שלי מושך גברים אחרים. אלא שהעובדה שכיסיתי את גופי בקעקועים והתחלתי להתאמן הרבה שינתה לחלוטין את המחשבה שלי עליו. אז הרבה סיפורים שהיו חבויים בתוכי – דברים שאהבתי, דברים שחששתי מהן, דברים שרדפו אותי, הפכו סוף סוף לחשופים, וגרמו לי להרגיש סוף סוף כאילו אני שייך לגוף שלי, כי עיצבתי אותו כמו שאני רוצה. כשאני מוריד חולצה, אני מאוד מרוצה ממה שאני רואה."

"אני מרגיש נוח וחופשי כשאני בלי חולצה. אני מרגיש שהגוף שלי הוא יצירת אמנות. יש אזורים מסוימים בו שהייתי שמח לשפר, אבל אני לגמרי אוהב אותו."

"אני מרגיש הרבה יותר טוב כלפי הגוף שלי ביחס לאיך שהרגשתי בעבר. עד תקופת הקולג', חילוף החומרים שלי היה מהיר בטירוף. בעוד עבור אנשים אחרים זו הייתה נראית כמו ברכה, לי זה גרם להרגיש ולהיראות, כמו שחבר טוב שלי אמר לי, כמו ניצול שואה. מאז, המטבוליזם שלי הפך איטי כמו צב ואפשר לומר שאני מתגעגע למצב הקודם. אני הולך למכון הכושר לעיתים קרובות ולדעתי זה מה שמסייע לי לחזק את הביטחון העצמי שלי."

"אני בסדר עם הגוף שלי עכשיו. אני עדין מודע לנקודות התורפה שלו אותן ניתן לשפר, אבל בגדול, אני מרוצה. אני והחברים מדברים לרוב בעיקר על העובדה שאנחנו חייבים לחטב את עצמנו וללכת למכון."

"כשאתה מתקרב ליום ההולדת ה-60 שלך, אזורים מסוימים בגוף שלך כבר לא יציבים וחסונים כמו פעם, אבל אין לי שום בעיה עם הגוף שלי, לא עכשיו ולא בעבר. אני בהחלט מדבר עם החברים שלי על כך שאני חייב לחזור להתאמן במכון הכושר, אבל זה בעיקר בגלל שאני לא הופך לצעיר יותר וזה חשוב לבריאות."

"כשאני מוריד חולצה במקום ציבורי אני לגמרי מודע לגוף שלי. זה מרגיש לי לא טבעי כלל להיות בלי חולצה. אני מרגיש כאילו כל העיניים נשואות אלי ואף אחד לא אוהב מה שהוא רואה. אני 1.95 מטר מבחוץ ו-1.65 מבפנים. אני מרגיש קצת יותר טוב עם הגוף שלי היום ביחס לעבר. אני לא רוצה גוף מושלם, אני רק רוצה שהוא יראה חטוב אבל גם כמו כזה שמישהו גר בו. אני רץ 30 קילומטרים בשבוע, ומתאמן בהרמת משקולות 6 פעמים בשבוע. לצערי, אני מרגיש כאילו אם אפספס יום אחד, כל מה שהשגתי ייעלם."

"תמיד הרגשתי בנוח עם הגוף שלי. הודות לרזון שלי, תמיד זכיתי לקבל את ההערות מהסוג השני, אלו שמסתכמות בזה שאני צריך לבסס את התזונה שלי על צ'יזבורגרים בכל יום. כשהייתי צעיר זה קצת הציק לי, אבל היום אני פשוט מחייך ואומר שהייתי שמח לעשות את זה אם זה לא היה הורג אותי בסופו של דבר."

"בסה"כ אני מרגיש טוב עם הגוף שלי, במיוחד בהתחשב בעובדה שאני בן 55. יחד עם זאת, אחרי שהצטלמתי לכתבה הזאת, שאני רוצה לחזור למשקל שהייתי בו בתקופת הקולג', לא רק מסיבות בריאותיות, אלא כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי. לרוב אני לא מוריד חולצה במקומות ציבוריים, אבל זה כי אני שוב רווק עכשיו ונראה לי שמרבית הנשים מעדיפות גבר שלובש חולצה יפה מאשר גבר בלי חולצה."

"אני מרגיש כאילו אכזבתי את הגוף שלי. בתיכון תמיד אמרתי לעצמי 'אני רזה מדי, אני חייב להתנפח' ועכשיו זה 'אני עדין רזה מדי, אבל יש לי כרס קטנה', כך שחוסר הביטחון שלי הכפיל את עצמו. להיות רזה עם כרס בירה זה רחוק מאב הטיפוס שך מראה הגוף הגברי המושלם. אני מדבר על זה לפעמים עם בת הזוג שלי אבל לעיתים רחוקות עם החברים שלי. גברים סטרייטים הם לא ממש מקור לאמפתיה והתחשבות, לפחות מהניסיון שלי. החבר הכי קרוב שלי מתאמן המון ויש לו גוף מטורף, אז לעיתים קרובות אני מתבייש כשאני בקרבתו. יש לו את הגוף האידיאלי וזה גורם לי להרגיש כאילו הגוף שלי לא ראוי."

"תמיד הרגשתי כאילו הגוף שלי פגום. לאחרונה התחלתי להתאמן וזה גרם לי להרגיש בנוח עם עצמי יותר מאי פעם. אין לי מושג למה, אבל זה נראה כאילו לדבר על התחושות הללו עוזר להתגבר עליהן. כשאני מדבר על כך עם נשים השיחות תמיד נושאות פרי. עם גברים לעומת זאת, אני לגמרי נמנע משיחות על בעיות ביטחון עצמי וכאלה. גברים משתדלים להימנע מלהביע חולשה. זה מבאס."

"אם הייתי מתאמן יותר ואוכל טוב יותר, הייתי הרבה יותר בריא בגוף וגם בנפש. להיות בריא זו המטרה הכללית שלי ולזכות בגוף יפה יותר זה התמריץ. אני יכול לאכול יחסית הרבה ג'אנק ולא להעלות במשקל. אנשים מתעצבנים על התכונה הזאת שלי, אז אני מנסה לא לדבר על זה יותר מדי."

"בדרך כלל אני מרגיש בנוח כשאני בלי חולצה, כי למדתי להתמודד עם דברים שאני מרגיש חוסר ביטחון בגללם. הרגשות שלי כלפי הגוף שלי לא השתנו – תמיד חייתי איתו בשלום, למרות שלאחרונה הבנתי שבניגוד לעבר, אני חייב להתאמן ולעשות ספורט כדי לשמר אותו במצב הנוכחי שלו."

"היום אני מרגיש נפלא עם הגוף שלי. בעבר לא ממש התייחסתי לאיך אני נראה בלי חולצה – פשוט הורדתי אותה וזהו. אחרי שעברתי לניו יורק, מצאתי את עצמי בחברת אנשים שהרבה יותר מודעים לגוף שלהם מאשר החברים שהיו לי בקולג'. אז נרשמתי למכון, התחלתי להתאמן ולאכול נכון וכתוצאה מכך הרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי. לצערי, בשנה האחרונה קצת הפסקתי, ועכשיו ממש קשה לי לחזור לזה. אני לובש את המכנסיים שלי גבוה יותר ודואג ללבוש חולצות רחבות יותר כדי להסתיר את הבטן שלי. בתקופות כאלה, כשאני מרגיש ממש לא טוב עם הגוף שלי, אני פשוט דואג לא ללכת למקומות בהן אאלץ להיות בלי חולצה, כך שלהיות בחור גיי בניו יורק בתקופת הקיץ זו משימה לא פשוטה."

"לרוב אני מרגיש כאילו אף אחד לא יכול לזהות שיש לי קצת בטן כשאני לובש חולצה. לכן, כשאני מסיר אותה, אני מרגיש כאילו אני חושף סוד. אני לא זוכר רגע אחד בחיי בו הרגשתי לגמרי נוח עם הגוף שלי וזה הפך גרוע יותר ויותר אחרי שעזבתי את הקולג', כנראה בגלל חוסר הביטחון שמגיע כשמכירים חברים חדשים בעיר חדשה. ובכל זאת, השנה התחלתי להרגיש הרבה יותר בטוח בגוף שלי. לרוב אני לא נפתח בנושא הזה אלא אם מדובר בחבר קרוב שלי, ותמיד שזה קורה התגובה שאני מקבל היא 'אתה ממש לא שמן!'. זה מאוד נחמד לשמוע אבל אני אף פעם לא באמת מאמין לזה. יש אפילו חברים שטוענים שאני נראה אתלטי. בשורה התחתונה, תגובות כאלו רק מבלבלות אותי."

פורסם במקור: huffington Post

צילום: Damon Dahlen

לייק לפטריה בפייסבוק

תגובות
Loading...